סירי לי: עדן בן זקן שרה לכל הכיוונים

האלבום "עם או בלי לאהוב" מכיל שירים מעולים, אך עדיין מצביע על כך שבן זקן עדיין מנסה לפנות לכולם. כשהיא תחליט על כיוון - פופ או מזרחי, יוכרע גם אם היא מלכה או נסיכה. בינתיים, אפשר ליהנות מרוב האלבום שיש בו 15 שירים, שרובם יצאו כסינגלים

את האלבום החדש של עדן בן זקן שמעתי כמה פעמים, רק כדי לתהות על ההבדלים בין היכולות המטורפות שלה בחלק מהשירים לבין ההרפתקאות שהיא יוצאת אליהן או לוקחים אותן אליה. מה שבן זקן מציגה זו רכבת הרים שהנוסע עליה לא יודע לאיזה כיוון היא תיקח אותו לאורך 15 שירים, שאת רובם הכרנו קודם, רק המסלול השתנה.

בשנה האחרונה הבנתי שעדן בן זקן פה כדי להישאר, רק עדיין לא הצלחתי להבין באיזו צורה. זו של סירי או WTF או של "כמה שנים", "בסוף כל יום", "ניסיתי" ו"עם או בלי לאהוב" (הטוב באלבום). האם היה נכון לה "אלף כוכבים" המיותר עם אייל גולן, שלא משרת את שניהם, האם נכון לצעוק את "דינרו" או להתיימר להיות אמונית עם "הבת שלך" שלא מתלבש לה טוב. ובמילים פשוטות: האם הכיוון הוא המלוכה או הנסיכות?

בינתיים, כך נדמה, בן זקן מעדיף לפזז לכל הקולות ולשיר במגוון סגנונות כדי שכולם יתייחסו, עם או בלי לאהוב אותה. האלבום החדש שלה נע בין מה שהיא לבין מה שרוצים שתהיה, בין החיבורים לצלילים של פעם והטכנו לבין שירים שנועדו לסגור מכסה באלבום. תעיד על כל הכוונה לקרוא לאלבום WTF, מהלך שנגנז בגלל לחץ ציבורי של ישראל השמרנית, שמספרת את הסיפור של בין ללכת עד הסוף לבין להלך בין הטיפות.

"עם או בלי לאהוב" הוא הליכה על קצות האצבעות. לא מרגיז, לא מעצים, עוד לא מממש את בן זקן. האם זה הופך אותו לפחות טוב או ראוי להאזנה? ממש לא, יש בו דברים מעולים כמו שיר הנושא ובמיוחד הרבע האחרון שלו, ויש פה זמרת שכשהיא תחליט להינעל על אלבום בסאונד אחד – מזרחי נטו או פופ - תעמוד מול הגדולות ביותר.