אפשר להגיד שזה השיר הטוב ביותר של שיר זוארץ? אפשר בהחלט. לא רק בגלל הסיטואציה וההתכתבות עם המצב, אלא בעיקר על הביצוע המרחף שלה מעל העיבוד המצוין של ינון יהל ושמעון יחיא לטקסט המשובח שכתבה עם רועי מכלוף. וכן, החיבור שלה למקום, לרצון לטעת שורש ולהישאר בשטח שבו מוענקת יציבות משרתים אותה היטב. מייצרים את החיבור הלאומי-אישי בצורה טובה, בשירה מהירה שמעבירה את המסר ואולי מסמנת את הרצון לדלג כמה שיותר מהר על חוסר הוודאות ולמצוא אדמה לנחות עליה, ורק המחוגים בשעון שזזים לאט מזכירים שהכל יעבור.
ואולי, רק אולי, אחרי כמה סינגלים, שיר זוארץ מוצאת את המקום שלה ומתייצבת כדי לממש את ההבטחה ממנה. שיר מרגש, טוב, כובש מידית.
