כבר מהאזנה הראשונה לשיבולים של אדר גולד מבינים את האלומה של המילים שאסי סתיו יצר המכילה רפרנסים לשירי השכול שכולנו מכירים בצער: החיטה צומחת שוב ששרה חוה אלברשטיין, הדרך אל הכפר של רבקה זהר, קצת אצלנו בגן של שי לי עטרי, התכתבות ברורה עם נאום הכלניות של בני גנץ במהלך צוק איתן, הגשה מינימלית שהיא כולה שירים נוגעים של פעם שבהם היה חשוב יותר להקשיב למילים.
התקווה והאופטימיות בשיר לצד ההגשה המאוד עצובה של אדר גולד הוא עוצמתו של השיר, כי כולנו מבינים שאת התקומה נעשה כולנו בשקט ונתנחם בפריחה המחודשת שתסמל את הכל בלי מילים, ממש כפי שאנחנו מאבדים אותן כששומעים את שירי השכול. שיר יפה ונוגע, רגיש ומעצים.
