היא בת 26 ורוקדת מאז גיל 3 על הבמות הגדולות ביותר. גם כשכמעט איבדה את היכולת ללכת בעקבות דלקת פרקים, המורה והכוראוגרפית רותם ברזני מפתח תקוה, לא ויתרה. כעת היא מנסה לממש את החלום וללמוד ריקוד בבית ספר יוקרתי בלוס אנג'לס: "לא יכולתי לנסוע כשהמדינה שלי בוערת"
היא רקדה בארץ לצד נועה קירל, איתי לוי, סטפן, אנה זק, עומר אדם ועל במות גדולות בברלין, פריז, לונדון, דבלין ועוד. רגע לפני שארזה את המזוודות שייקחו אותה למחנה אימונים יוקרתי באירלנד שאליו התקבלה עם מלגה, פרצה המלחמה וקטעה את החלום. כיום, חמישה חודשים מאז פרצה המלחמה, רותם ברזני מתכננת לכבוש את הבמות הגדולות בעולם כדי לרקוד גם עבור מי שכבר לא יוכלו, בהן חברתה הטובה, ענבר היימן, שנרצחה בפסטיבל נובה וגופתה מוחזקת בידי חמאס. "לא יכולתי לטוס כשהמדינה שלי בוערת", היא מספרת. "אירועי השבעה באוקטובר דחו גם את החלום לעבור ללוס אנג'לס ולפתח את הקריירה הבינלאומית שלי בבית הספר היוקרתי לריקוד של אנטואן טרופ - טרופ דאנס קומפני Troupe Dance Company, ואני שמחה שיש לי עוד אפשרות להגשים אותו, גם כמסר לעם שלנו שנמצא במצב עמוק של חוסר ודאות".
הנחישות של רותם ברזני מלווה אותה לאורך כל שנות חייה. לפני כשמונה שנים חלתה בדלקת פרקים קשה מאוד. מרקדנית שמתאמנת 6 פעמים בשבוע, רותם מצאה את עצמה באשפוז ממושך במיטת בית החולים שניידר, בלי יכולת להזיז אף חלק בגוף.
"הגעתי למיון עם מדדי דלקת מאד גבוהים ואושפזתי. עברתי סדרת בדיקות מאוד ארוכה כדי לשלול כל מיני מחלות. במהלך האשפוז, הרופאים ביחידה הראומטולוגית בשניידר אבחנו שמדובר בדלקת פרקים, ואז החל תהליך ארוך של חצי שנה של שיקום והתאוששות, שכלל לקיחת סטרואידים בצורה אינטנסיבית וזריקות יומיומיות".
מרקדנית מובילה שהיכולת לזוז היא כל חייה, רותם לא הייתה מסוגלת לעשות את הפעולות הפשוטות ביותר כמו להתקלח לבד, להיפגש עם חברים וכמובן לרקוד. לדבריה, זו הייתה התקופה הכי קשה בחייה אבל היא סירבה לוותר על חלומותיה. לאחר חצי שנה, רותם התחילה שיקום מסיבי ולהתאמן מחדש. השיקום הפיזי והנפשי היה קשה אבל הייתה לה מטרה אחת לנגד עיניה - לחזור לרקוד. "חשוב לי להעביר דרך הסיפור שלי שמאז ומתמיד נערים ונערות נאלצים להתמודד עם קשיים כאלה ואחרים, פיזיים או נפשיים. לעתים הם נתקלים במערכת לא אוהדת ובחלומות שלא קלים להשגה- אך הכל אפשרי".