רוית בטאשוילי בדרך כלל נותנת למאזין שלה כמה נגיעות של מוזיקה לפני שהיא חותרת לשבור לו את הלב, הפעם היא ניגשת ישר לעניין ולוכדת אותו מההתחלה ב"כמה בכינו". אמנם ההתחלה קצת מהוססת, אולי מתונה, אבל כשהיא פותחת את המבערים מבינים הכל: הפייק, המשחק המיותר, המחשבה שיש כאן אהבה שלא הייתה בעצם. דודו טסה דיבר על זה ב"בכינו טעינו", אצל בטאשוילי זה גם מתחבר שם, אבל מעל הכל הדמעות, הרגע וההבנה שנעשתה כאן טעות.
"למדתי לחבק את הצער, כי רק עוד רגע קט יחזור האור", היא שרה בקול שבור ויודעת שזה ייקח יותר מרגע קט. אפשר היה להוריד כאן כמה סלסולים, לצמצם חזרות, המילים החזקות גם ככה מדברות בעד עצמן, הכאב מתפרץ החוצה גם בלי שישימו עליו דגש.
ב-8.1.2021 בטאשוילי משיקה את האלבום שלה ב"תמונע" בתל אביב, וזה כנראה הולך להיות יפה עד כאב. כמו השיר "כמה בכינו".
