האלבום "רדיו שטח" יצא בהפתעה וכולל בתוכו שירים שכל זמר היה מתקנא בהם. החיבור בין טסי לבין כותבים ויוצרים מהשורה הראשונה נותן לו עומק, והתוצאה מחייבת לקחת את כל האלבום לדרך ולבחור ממנו את הרצועות הטובות ביותר. אני כבר בחרתי. הכל בפנים
מודה. יש באלבום החדש של פאר טסי שירים שצריך להתרגל אליהם, כאלה שלא נופלים על האוזן ישר משמיעה ראשונה וצריך לחזור אליהם. בכלל, את "רדיו שטח" צריכים לשמוע בשלמותו ואז לבחור ממנו את הרצועות הטובות ביותר בהתאם לטעם האישי, אך מה שבטוח הוא שלכל אורכו פאר טסי מדגים שוב איזה זמר ענק הוא, אם מישהו עוד היה צריך הוכחה.
14 שירים יש ב"רדיו שטח", רובם מדברים אהבה ואכזבה, אבל הגיוון בא לידי ביטוי במוזיקה הטובה שמציג טסי. שיתופי הפעולה שלו עם אבי אוחיון, מתן דרור, גל שריג, עמוס כהן, גיל ויין, איתן דרמון ונוספים, מעניקים לו את העומק הנכון כדי לבטא את עצמו טוב יותר.
בניגוד לאלבום הבכורה שלו ב-2013, לטסי יש הפעם הגשה אחרת, מתונה, כזו שמבינה שהוא לא רק במשבצת הים תיכונית אלא הרבה יותר מזה. יעיד על כך האי.פי הקודם שלו שאמנם היה קצר אבל הוציא מתוכו להיטי ענק כמו אין לאן לחזור, העולם המתוקן והלב שמח, כשהוא משלב את הסלסולים הקטנים לצד האלקטרוני, מגמה שנמשכת גם באלבום החדש.
ב"רדיו שטח" אפשר להתמכר לכל שיר. אני בחרתי כמה ששווה לשים אליהם לב במיוחד, ובראשם מבחינתי הטוב באלבום "לאט לאט לאט" שקצב ההתפתחות שלו פשוט סוחף וכובש משמיעה ראשונה. "אהבה חולה" שכל זמר היה מתקנא בו, "התיקון הכללי" (שם קצת צורם בהתחשב בזיהוי של הביטוי), ו"חצי סיגריה" הקצבי עם הניחוחות הספרדיים.
בשאר החלקים אפשר להתענג על הבלדות היפות (מתישהו, הדרך הביתה, מונה ליזה), להרגיש את הגעגוע בכל מילה של טסי, ובעיקר ליהנות מזמר מצוין.
"רדיו שטח" הוא אלבום שכיף לדרך, והדרך שעושה טסי ארוכה, לעתים קשה ומפותלת מאז "דרך השלום" המיתי, אך בשנים האחרונות גם מקבלת את הדרייב והכיוון הנכון. ״ויש מקום ויש עוד זמן, ויש עתיד ויש עבר. השורשים יהיו לעץ, המנגינות כמו נר דולק", כותב טסי בקומוניקט המצורף, וכמה שהוא צודק: לכל דבר יש זמן, נדרשת סבלנות, ממש כמו הצורך לשמוע את "רדיו שטח" ולתת לשירים שלו לנבוט בתוך האוזן והלב.