אני חושב ששורת הסיום של השיר מסכמת אולי בצורה הטובה ביותר את סיפורה של רבקה זוהר ש"גדלה מטעויות". אי אפשר להקשיב ללשמוע את הלב בלי לסקור בראש את סיפור חייה של זוהר, העליות והנפילות ושוב העליות, החיבור לדור הצעיר שאולי מכיר אותה רק מימי הזיכרון ו"מה אברך" ופתאום מוצא זמרת אדירה שהקול שלה שובר אותך.
השיר האוטוביוגרפי, שהולחן ברגישות ובאמנות על ידי לירון בן שמעון ועמרי קסטן המצוינים, והופק מוזיקלית על ידי אודי תורג'מן המוכשר שאותו פגשה בעבר במסגרת הפרויקט שלו "החדר הסודי", מחבר את כל העולם יחד: האינטימיות של זוהר, האמירות החדשות שלה על הבחירה לא להפסיק לחלום כל יום, על האמת שתפזר את הכאב ועל הגדילה מטעויות. הוא בעיקר מאפשר לנו לשמוע באמת את הלב של רבקה זוהר, שעונה על כל שאלה אפשרית שיש לשאול אותה, בשיר רגיש ונוגע שכתבה שחר הדר (בין קודש לחול).
