בואו נתחיל מהעיבוד המצוין של רון בקאל ללחן של יותם פור, ונתמוגג מהעושר המוזיקלי וריבוי הכלים הגולש אל תוך האוזניים ומפעים את הלב. משם נלך אל יותם פור, שכותב לעצמו את השירים, הפעם מנקודת מבט של אבא שלו כשהיה בגילו אבל בקלות אפשר לייחס אותו לפור הבן. רוצה קצת אור שייכנס ויאיר לו את הלב, אבל ההתלבטות בין היותו שיכור או אלוף הוא המחייב את האור, את מה שבלב כדי לפתור את התעלומה כדי ללכת קדימה.
אני אוהב את הדרך של פור, דרך של חיפוש, של תהייה וניסוי בלי לחשוש מטעויות. "קצת אור" הוא בדיוק מסוג השירים שתופסים את האוזן של המאזין, בין אם בטקסט היפה ובין אם במוזיקה שעל פי הנאמר חלקה הוקלט על ידי אורקסטרה בטורקיה. אולי האלבום כולו יאיר על מי זה באמת "יותם פור", בינתיים, יש קצת אור והוא נעים וטוב.
