מה שזמרי המזרח לא הפנימו נוכח השינויים במוזיקה בישראל הוא שלא צריך ללחוץ מדי כדי לרגש. אפשר לשיר בצורה אותנטית יותר כדי לייצר רגש, כדי להעיר את המאזין ולהעניק לו חווית שמיעה. במקרה הנוכחי, יש מילים מרגשות מאוד של עציון מוסאי אבל חיים ישראל וקובי פרץ פשוט לוחצים יוצר מדי על הדוושה ומנסים לסחוט דמעות ורגש, ללא הצלחה.
השירה שלהם מאומצת, מעט מיושנת, ולא ניכר חיבור אמיתי לטקסט שמונח לפניהם ובסך הכל מכיל את כל המרכיבים לשיר הודיה טוב – אך גם את זה הם מצליחים לפספס. חבל.
