יש משהו קסום בשירה של שצליל דיין, שנשמע בסינגל החדש שלה חשופה מתמיד. ההגשה היפה שלה מנגישה את המילים, ההבנה שיש צורך לשים בצד את הפצעים והפחדים ולתת לאהבה להיכנס, אבל האם זו יכולה להיכנס לפני שהקודמת נשרפה? האם בכלל מותר לפתוח את הלב ולקחת סיכון שהוא יישרף? ההתחבטויות האלה שעולות בטקסט המצוין שלה, זוכות לליווי מוזיקלי מינימלי כי מה שחשוב כאן הוא שתקשיבו.
"עד שנישרף" הוא סינגל ראשון בדרך לאלבום שני שאמור לצאת השנה. בתור מי שכתב על האלבום הראשון ושמע את המוזיקה של צליל דיין (שימו אוזן על נפשי צמאה המצוין), יש כאן צעד ענק קדימה, ומרגישים את הבשלות. יש בה עוצמות טובות של זמרת שיודעת להגיש, שיש לה כבוד למילה ויודעת גם להביע את החשש בתוך הטקסט ולהעביר אותו הלאה. "עד שנישרף" הוא מסוג השירים בסגנון ששמענו פעם ממזי כהן הגדולה, ואין סיבה שלא תקשיבו לו. והרבה.
