כמה ילדים וילדות ששומעים עכשיו את צליל אברהם אומרים לעצמם "וואלה, כמעט כלום לא השתנה מאז". החשיבה שכולם צריכים ללכת בתלם, שאין אהבות אחרות ושצריכים להתבייש, היא עדיין הגורם מספר אחד להסתרה, לפחד, לפספוס, בטח במקומות שבהם שהכל עדיין צריך להיעשות במחשכים.
צליל אברהם לא מחכה כיום שיאשרו לה לאהוב, היא מספרת את הכל מנקודת הזמן שלה כדי שאחרות ישמעו, כדי שהאהבות לא ימותו בסתר וכדי שנוכל להרגיש את הפרפרים בבטן ולא נהפוך לגולם. הטקסט המצוין, מספר את כל הסיפור, העיבוד מסביב הוא רק הדלק. שירי חשיפה תמיד עושים טוב למי שמשחרר, אבל יותר למי ששומע ומחפש כוח. וצליל אברהם מעניקה אותו.
