תוהה לפעמים הבנאדם מה הוא צריך יותר, כשמחברים את הנשמה של אתי אנקרי עם מוזיקה מהמזרח הרחוק ורוח בונה עולם ממעל? בשמיעה ראשונה זה נשמע לי (וגם נראה עם הציפורים העפות) כמו השיר FLY של ניק קייב, אך הקול המרחף של אתי אנקרי מעניק למילים שלה שנכתבו יחד עם רועי חסן ופטריק סבג את הממד הנכון כדי שיעופו ברוח כמו הציפורים מעל המדבר שהיא מצולמת בו.
"יום יום" הוא לא שיר, הוא תפילה נשית במלוא עוצמתה שמקבלת את היופי שלה מהתוספות ומהמפגש של השירה האסיאתית עם הקול הרגוע והבטוח של אנקרי, שכאילו מתכתבת עם החזון לשבת בבית ה' לאורך ימים כסימן לשלום ושלווה, ממש כפי שהיא שרה. מרגש וטוב.
