היה זה חנוך לוין שכתב על השמע העולה והשוקעת, וחוסר הידיעה שמה שעובר זה אנחנו ולא הזמן. אז מה זה קשור ל"יוקר המחייה"? כי 35 שנה אחרי שריימונד אבוקסיס שרה את זה עם הסולן אשר אלמגרבי (להלן פרוספר פרץ), דומה שהמציאות עמדה מלכת על אף שחלפו השנים, וטיפקס יחד עם נטע אלקיים מתארים סיטואציה מותאמת מציאות אך כזו שתישאר על זמנית גם בעוד 20 שנה, ממש כמו "הלכתי לשכת עבודה" של ג'ו עמר.
באחרונה קובי אוז נמצא תחת מתקפה מגוחכת על פועלו המזרחי. מבט חטוף אל תוך השירים שלו ושל טיפקס יגלה לוחם חברתי שנע משפכת הזורם דרך מעלה אבק ומה עשית ועד ימינו אנו. ככה הוא יודע להגיש את זה, עם קריצה, עם חצי ענטוז שמרכך את השומע שלא פוסל את השיר על היותו "מחאתי" אלא שומע את המסר ואומר לעצמו "וואלה". יוקר המחייה הוא פוצע, סוחף ונוגע. כל אחד יכול לבחור איפה זה נוגע לו, בכיס או בנשמה, בירקות או בפירות, אבל זה שם תמיד, בכל שפה, בכל זמן.
