הקסם שעולה מהסיפור העומד מאחורי השיר הזה, רק מחדד את תחושת המתיקות שלו. ערן גביש נשמע כמי שמתהלך על הקו של יוני בלוך, יש בו את הממזריות של שלומי שבן, והוא רוצה שהבחורה שתשמע תדע שהשיר הוא עליה, בניגוד לשיר ההוא שאומר שאתה כל כך יהיר וחושב שהשיר הוא עליך. הרגש שבו הוא שר, העיבוד העדין שמתחייב מהרצון להעביר את המסר, משרתים אותו היטב.
האם הבחורה קלטה בסוף? לא ידוע, מה שכן בטוח שלערן גביש יש שיר שכל בחורה הייתה רוצה שישירו לה. אז אולי הספציפית לא תקלוט, אבל זו שתבחר להיות איתו כל מי שהיא, מעלה חיוך, בטח כשמבקשים ממנה לבחור את הלחן. וכן, הקצב האיטי הוא לא משהו שהיום נהוג לייצר, אך קצה הלב אף פעם לא זהה אצל כולם, בטח לא בתחילת הדרך.
