אפשר לומר שבשנת הפעילות הראשונה שלו, עקיבא מצא את המשבצת שממנה הוא יוצר ויורה את השירים שלו. קצת בונה עולם, הרבה רגש, ביצוע קולי רגוע ושקט על גבול התפילה, ומשפטים שהמאזין יכול לקחת לדרך כשהשיר מסתיים. במוזיקת הדת-מיינסטרים שנוצרה כאן, יש לו מקום מכובד מאוד וההצלחה שלו לחדור לגלגלצ להיות שם אורח קבוע היא עדות ניצחת.
"רק עוד רגע" הוא עוד חוליה בשרשרת שמחבר עקיבא. הוא לא מלהיב כמו "פשוטים", לא מעצים כמו "אל תעזבי ידיים, אלא נוטה יותר לכיוון האישי פנימי, החיפוש אחרי האמונה ואחר הדמות שהוא לנגד עיניו (אבא? בונה עולם?) כדי לקבל את החיבוק המבוקש. "מתחת לאלף מסכות אני עדיין ילד עם עיניים בורקות", הוא שר ומצליח להניח עוד חתיכה בפאזל שנקרא "עקיבא". קטן, יפה וטוב.
