מה יש בים, שהופך אותו למושא שירים רבים המפארים את גדולתו? אולי זו התחושה של החופש הגדול, אולי ההשתאות מול פלא תבל, אולי זה פשוט המקום שאליו כולם הולכים כדי לנקות ולהתנקות. עציון מאיר מחבר הכל יחד ומבקש שיחזירו לו את הים בעיקר כי מדובר בזיכרון, וכמו ששרו אז החול יזכור את הגלים - אבל לקצף -זה שנעלם, אין ממש זוכר.
הביצוע הנינוח שלו הוא כמו שובר גלים: לא נותן לרגש האמיתי שלו לפרוץ החוצה, שר מאופק כדי שנבין טוב יותר את מה שהוא מנסה להגיד, שנתחבר. מחכה לאח ולזוהר, ולים, לכל מה שמרכיב את אותו זיכרון שהוא מנסה לחזור כדי למצוא את השקט הנחוץ לו. ביצוע קטן ויפה, אינטימי מאוד, כך שכל אחד יכול לקחת את הים שלו אליו ולבקש להחזיר דברים שאינם.
