בפעם הראשונה זה שנים, עמיר בניון הזכיר לי את עמיר של תחילת הדרך. השובבות, השירה המקפיצה, ההתכתבות עם גדולי הזמר הערבי והקול המיוחד שלו שמטיס הכל קדימה. מאחוריו, פירקת אל נור המצוינים שעושים את ההבדל בין שיר שנולד באולפן לבין שיר שיש בו תזמורת חיה שמהווה מסלול ריצה לזמר בשירה המהירה שלו, שנוגעת מעט בחסידי ומחברת הכל לפחות משלוש דקות של תענוג.
ובתוך כל זה, מילים של אהבה הוא שיר מחאה על המצב, על השבר הגדול שיש כאן, ועל המילים שחסרות כדי להפיץ אהבה במקום שבו יש חשש הכל ייפול על הרצפה והאוניה עלולה להישבר בגלל מילים ריקות של אהבה שנזרקות לאוויר, במצד הכללי או במערכת יחסים שמתרסקת. מהבחינה הזו, בניון הוא העומד בשער שמבשר על הצורך בתוכן אל תוך המילים, לייצר את החוזק של השכונה שעומדת עכשיו ורואה את בניה עוזבים ומחכה לטוב. כבוד לבניון על השירה הממכרת במקום ליפול את תוך טקסט הייסורים שכתב והלחין, בשיר שהוא כולו התעוררת של הגוף והנפש וקריאה להשכמה. לכולנו.
