האם העובדה שגל דן הוא האחיין של אמיר דדון אמורה להפריע לנו בבואנו להאזין לו או שזה שהוא ציין את זה בענק מנטרלת לנו קצת מהביקורת? האם הדמיון הלא מוסתר בלוק, בסגנון, הם מדדים שצריך להתייחס אליהם? האם גל דן בעצמו היה צריך לשאול את עצמו את השאלות האלה, לפני שהוציא את הסינגל הראשון שלו משהו טוב יבוא? מבחינתי, כל התשובות כאן נכונות אבל זה לא אמור להפריע לנו לבחון אותו בצורה אובייקטיבית, בצורה כזו אפשר לומר שיש לו אחלה סינגל ראשון, מחויך, אופטימי, וזה לא משהו נפוץ כיום במחוזותינו.
גיא ויהל על ההפקה המוזיקלית (ויחד עם גל דן על הטקסט) ויש כאן משהו ששווה לעקוב אחריו, גם בתקווה שהוא ייקח אותנו למחוזות נוספים שבהם יעמוד בפני עצמו כי יש לו בסיס טוב.
