עם סיפורים מבית אמא וסבתא, עדי אלבחר השיקה במתחם התחנה בתל אביב את אלבום הבכורה שלה "מים במדבר" בתחושת קדושה והעצמה שסחפה עם הקהל, אך גם גרמה להופעה להתארך למעל שעתיים
את ההופעה עדי אלבחר סיימה עם מחרוזת כפיים שהגיעה עד "ישמח חתני". הקהל שעמד על הרגליים ורקד (מה זה תו ירוק?) דרש עוד ועוד, גם אחרי מעל שעתיים של הופעה שכללה העצמה ושירים מתוך אלבום הבכורה שלה "מים במדבר" שיצא ב-12.5, ובו היא שמה את כל הנשמה שלה, תרתי משמע.
יש לאלבחר את החן ואת הנישה הנכונה לה, שצוברת עבורה קהל חוזר ונאמן. הדילוג בין הבית, הסבתא בקריית שמונה, הרב קוק וסיפורים אישיים, הוא נכון וטוב כשמנסים לגבש זהות מוזיקלית ובימתית, אך לעתים צריך גם לחשוב כיצד לתת אותו במינונים נכונים כדי לא להאריך את ההופעה יותר מדי.
ואלבחר דילגה בין סיפור לסיפור, שאת חלקם הפכה לשירים. היא שרה לנשמה שלה ("סעי לכוכבים, ספרי עליי דברים טובים"), לבעלה ("זכיתי") וגם ריגשה בדברים שיצאו מהלב על האמא שלא תמיד מקשיבה אך מותירה חותם לדורות. יותר מכל, בלט "אנא מעאק" המרטיט והכובש עם שילוב המרוקאית והסיפור המקדים על הבית של הסבתא המרוקאית שבו שולט האוכל והחום האנושי. העוצמות על הבמה היו אדירות, וייתכן שהיה צריך לנעול עם "אנא מעאק" את ההופעה, אך אלבחר בחרה להמשיך לעוד שירים בטורקית וביוונית, שחלקם הפכו את הטרמינל למסיבת ריקודים.
נוכחותה הבימתית של אלבחר שואבת את כוחה מהאמונה ודברי החיזוק. החיבור שלה לקהל מניע אותה אך היא תהיה חייבת לתחם את ההופעה, לגבש את הסיפורים ולהדק את הכל יחד. ההופעה שלה עוצמתית וטובה, השירים שלה משמעותיים, עכשיו רק צריך לעטוף הכל עוד יותר נכון ולהגיש באהבה ממוקדת.