שמעתי את השיר כמה פעמים ומצאתי בו משהו מאוד נוקשה בהגשה. כן, אני מבין את הרצון של אודי תורג'מן לשוות לשיר את הכאב המתערבב עם הפחד והתפילה אבל דומה שבימים אלו האוזן שלנו צריכה משהו רך יותר, מחבר ומאחד, פחות נוקשות מלחמתית שגם ככה שוררת בחוץ. במילים פשוטות: אין צורך להוסיף כאב על הכאב, והטקסט היפה והממחיש של שחר הדר היה צריך להיות יותר רך בעטיפה המוזיקלית הכוללת שלו, דווקא כי הוא מתאר סיטואציה שרבים היו יכולים להזדהות איתה אבל מוגשת בקדרות ונעדרת רגש.
ואולי, רק אולי, מדובר בטקסט שירה ולא להלחנה, כי כשקוראים אותו אפשר באמת להרגיש את האימה ואת הכאב.
