האם ניתן לכנות את מה שניר יוסף עושה שירה? האם ניתן לבחון את "מרפסת" בקריטריונים של שיר בכורה או שמא להתייחס רק לצורת ההגשה של הטקסט שכתב, שחלקו מתכתב עם שלמה ארצי ותמצאו בו גם את "עוד אבוא אל סיפך" של נתן אלתרמן, ובעיקר מבקש שתקשיבו לו. העניין הוא שמרפסת הוא לא שיר, הוא ספוקן וורד על מלא שמעורר מחשבות ותהיות, גורם להתעמק בטקסט, וגורם למאזין לחכות להתפוצצות - שלא מגיעה.
מרפסת הוא יריית הפתיחה של יוסף, ואפשר בהחלט לדבר על כתיבה טוב ומושכת ועל הגשה טובה. אבל בכל הקשור לשירה, אין כאן ממש כדי לשפוט וגם אנחנו נשארים בהמתנה על המרפסת, ממש כמו שהוא.
