נופר סלמאן מתארת סיטואציה שבה מערכת היחסים תקועה. כשבת הזוג מבקשת תשובות היא נענית ב"תחלמי כי אני כבר לא חולם", ובעצם מקבלת אישור לפרוש כנפיים ולעוף כדי להגיש אם עצמה. רק שהיא לא רוצה לחלום לבד, היא מבקשת ממנו להתעורר על החיים שלו ולהביט אל האופק - וכך מתהפכות היוצרות והיא זו שדוחפת קדימה את שניהם. מהות ההעצמה הנשית שבה היא לעולם לא נוטשת והופכת ממי שקיבלה אישור לחלום למי שתגשים אותו עבור שניהם.
לסלמאן יש קול טוב, היא מרחפת מעל הטקסט היפה של מורן דוד (סינגל שלישי בפרויקט הסירנות) ברמה כזו שהשומע מבין שהיא גם שרה לעצמה "תחלמי". הביצוע איטי, שונה מאוד מהסינגלים הקודמים שבהן נשמעה הצעקה אבל המסר עובר בצורה חלקה כי בצד השני יש מי ששומעת וחולמת, וצריכה עוד פוש אחד כדי להגשים.
