באלבום האחרון של יוסי בנאי שרה קורין אלאל את אריאל, שיר שכולו מוקדש לבנו אך שמו לא מוזכר בו וכך מתאפשר לכל אחד לאמץ אליו את השיר. נזכרתי בו כששמעתי את מפל של מירי מסיקה, שעל אף ששמה של מפל אדם הי"ד שנרצחה בפיגוע הוכנס פנימה מצליחה לייצר שיר שכל אמא, אחות, חברה תוכל לאמץ אליה בחום ולהתעטף בגעגוע.
הטקסט של מעין אדם, אחותה של מפל, אמנם נכתב מהזווית האישית, אבל הוא הפך לנחלת הכלל מהרגע שיצא לעולם. זה כוחו ועוצמתו של השיר, שעטוף בלחן היפה של אורי שכיב הרגיש והטוב וקורע את הדממה עם הצ'לו הכואב של מאיה בלזיצמן. מירי מסיקה מושמעת המון בתקופה האחרונה עם שיר תקווה ושיר לשירה, עכשיו יש לה שיר לכל החיילות, הלוחמות, הלביאות בחזית במפל של רגשות שהופך לדמעות עם קולה של מפל ששואלת אם התגעגעו אליה. שיר זיכרון במלוא מובן המילה.
