מירי מסיקה חוברת לשני יוצרים צעירים: אלמוג טבקה על השירה, ואבי בן זקן שכתב והלחין בשיר שהמילים היפות שלו מקבלות עוצמה משני הקולות של המבצעים. את הכל עוטף עיבוד פופ עם נגיעות ים תיכוני, כשקולה של מסיקה מרחף כמו בדואטים אחרים שלה שבהם היא פותחת מבערים. חייבים לציין שזה נשמע כמו שיר שכל אחד היה יכול להקליט לבדו, אך המפגש בפזמון הוא זה המשלים את הקולות לדואט ומצדיק את החיבור שמגלה לנו את טבקה בשירה יציבה ובטוחה לצד מסיקה.
מסיקה כבר יודעת איך לשלב את עצמה בשירים מהסוג הזה שבהם היא צריכה להביא את כל הרגש, ויש לה, כדי להעלות מחדש את השיר על המסלול הנכון לה. מהנה וטוב.
