דודו אהרון ועדן מאירי הפתיעו, צליל דנין הביאה צליל אחר, הדר פרג'ון לא לוקחת שבוים ויאיא אהרונוב במסע עצמי מעניין
חג הפסח משמש לרוב כזמן שבו אמנים בוחרים להוציא אלבום, זכר לימים ההם שהיו מביאים דיסקים במתנה. כיום, כשהכל כמעט בדיגיטל (והרי לא נשלח איש לרעהו לינק במתנה) כמות המוזיקה היוצאת מסתירה לעתים דברים טובים שנעלמים מעינו של המאזין, גם אם הם נמצאים בכל הפלטפורמות. אז מתוך החודשים האחרונים בחרתי 4 אלבומים שלמים ששווה לשמוע, לגלות דברים חדשים וגם מעניינים.
צליל דנין – רעבה ועצבנית
זה לא שאני רגוע כשאני רעב, אבל החיבור של הרעב יחד עם העצבים היפים של צליל דנין מייצר צליל מצוין שמשלב את הסערה לצד השקט, את הבעיטה לצד החיבוק ואת החיפוש אחרי האהבה בדרכה המיוחדת.
סך הכל עשרה שירים, את חלקם הכרנו עוד קודם ליציאת האלבום, אבל החיבור בין כל הרצועות הוא המוביל לתמונה השלמה של זמרת מצוינת שמחברת בין כל העולמות שמרכיבים את המציאות המוזיקלית שלנו (ושלה), בלי שטיקים ובלי טריקים (עם אוטו טיון, אבל נו), יודעת לנוע בין השקר לבין תביאי ת'אחד המשובח. את השירים עיבדה דנין עם שורה של מובילים כמו ניר דנן, עידו מימון, עטר מיינר ואריאל טוכמן, והתוצאה בהתאם.
הדר פרג'ון – אלפא
מאיפה מתחילים פה? מהאמצע. זו לא רק כמות הבעיטות של פרג'ון לכל עבר באלבום הראשון שלה זו הצורה שהיא בועטת. לא מתנצלת, לא מתחבטת, זורקת הכל בפרצוף גם כשכואב ושוברת סטיגמות ותפיסות בלי עכבות. זו לא העצמה נשית, זו נשיות במלוא ההדר שלה וכזו ששמה הכל על השולחן ומתעמתת עם האדם שמולה כי יש לה מה להגיד - והיא תגיד את זה.
לעתים, נדמה שהדיוק פחות חשוב, שיותר נכון להעביר את המסרים מאשר לא לצאת מהקווים. "שכונה" יעשה לכם שמח, סופרפאקיןפרשבליסטיתאלפאליידיבוסית ישבור לכם את השיניים, ותגביר, ובכן, יגרום לכם להגביר.
דודו אהרון ועדן מאירי – דודו&עדן
האם נולד לנו צמד בלי שנשים לב? ייתכן. שמונה שירים, שישה מהם חדשים, ושיתוף פעולה יפה והדדי בין דור הביניים של דודו אהרון לבין הדור החדש של עדן מאירי, שגם יודע לכתוב לעצמו ולבצע מצוין. אז למה לדבר על האלבום הזה ולא על האלבומים של כל אחד בנפרד? פשוט כי החיבור מוכיח את מה שאני טוען שנים: כשיש לזמר צעיר גב, גיבוי, ניהול מוזיקלי והכוונה הוא יכול להוציא מעצמו יותר.
אלבום הסולו של מאירי שיצא לפני כחודשיים טוב, אבל אהרון מצליח לתת לו את הטאצ', להרגיש בבית וללכת קדימה. "בדרך אלייך" הפותח הוא גם הטוב שבהם, "האיש ההוא" של אהובה עוזרי ויהודית רביץ הוא החלש שבאלבום. כל השאר, ידליקו את הקהל בהופעה שבטח תגיע.
יאיא – בתוך
אני מודה, היה לי קשה להתחבר למוזיקה של יאיא אהרונוב בהתחלה. אולי זה הצורך לשמוע את כל האלבום בשלמותו, לקבל את התמונה המלא של היוצר. את המסרים שהוא מנסה להעביר הלאה שנעים בין הפחד לתקווה, בין המצוי לרצוי וכמו שהוא שר בנדנדה "תן לי להבין את העלילה רגע לפני שעת הנעילה".
סך הכל 9 רצועות יש באלבום, אחת מהן עושה כבוד לשלום חנוך עם "קרן שמש מאוחרת", אך בעיקר יש בו מסע של יאיא אל תוך עצמו, אחרי שכתב ועיבד להיטים לאחרים. ומסע אל עצמך, הוא תמיד מרתק.