הקשבתי לשיר החדש של זהר רץ כמה פעמים, והוא עבר לידי. הרצון להיות מתוק ולספר סיפור אופטימי הוא אולי טוב ונכון, אך מצד שני נעדר עומק, יש בו תחושה של להיות נחמד מדי וזה פוגע בשיר כי גם השירה נשמעת מרחפת מעל הטקסט. אין ספק שהלחן והעיבוד של קו האופק טובים ויפים, אך החיבור בינם לבין הביצוע רחוק מדי, ומותירות את השיר בכללותו כמשהו שאפשר לשמוע ברקע ולא יותר על אף החיוביות שהוא מנסה לפזר.
זהר רץ נמצא בדרך לאלבום נוסף, ושווה יהיה לשמוע את כולו כדי לראות האם יש בו את התעוזה שחשפה את זהר רץ לעולם כשביצע את "אלינור" של הזוהר המקורי. נמתין.
