יש שירים שלא צריכים להסביר אותם, ו"זזים" של פיטר רוט הם מהסוג הזה. פשוט שיר גרובי, מצוין, סוחף ומזיז מצד לצד. הזרימה לכל אורך השיר היא משהו ששכחנו כבר שיש, הפשוטות שבקלות, המסיבה שצריכה להיות משגעת ולתת לכל אחד את משבצת הריקוד שלו, או כפי שרוט שר "רק שלא ייגמר השיר הזה", מה שכולנו אומרים לעצמנו בכל מסיבה כשהשיר שלנו מנוגן.
את השיר הזה שמעתי באוזניות והוא פוצץ לי את הראש, אחר כך הרשיתי לעצמי לתת בווליום בתוך המכונית ולהרגיש את "זזים" דוחף אותי קדימה כל הנסיעה. מעולה, משובח, שנות השבעים קמו לתחייה ב-2023 ונותנות בראש. יאללה, זוזו.
