יש משהו בצורת ההגשה של ישי לוי שאין ולא יהיה לאף אחד אחר, בעיקר כשהוא שר את החיים שלו כפי שעשה לא פעם בצורה חושפנית ומיוחדת ("עננים", "השער לגן עדן"). כי ישי, הוא אותנטי ביותר, כשכואב לו מרגישים, כשהוא שמח רואים, אין לו בעיה לעמוד מול מצלמה במהלך עוד סבב לחימה ולדבר דוגרי - כי זה האיש. זו גם הסיבה שכשהוא שר "וידעתי כשלים צלקות שבפנים, אך נותרתי זקוף כעץ איתן", כפי שכתב לו אופיר כהן, אתה מאמין לו ומבין את האקסטרה עוצמה של השיר.
אחרי כמעט 40 שנות קריירה, הדבר שאי אפשר לומר על ישי לוי הוא שהמיתרים שלו חלודים. ביצועים מעולים, מחדש את עצמו ועוצמות רגש מטורפות בכל ניגון. ב"מיתרים חלודים" אפשר לקחת את השיר אל האישה, אל המוזיקה, אל האמונה או אל הנשמה. בכל דרך שתבחרו, תמצאו שם את ישי לוי בגדולתו. מרגש ואוהב.
