לצד השירים החדשים שיוצאים בכמויות, יש גם יוצרים וזמרים שמעדיפים לחדש שירים בהתאמה למצב המלחמתי. מי בחר לבצע בנאמנות לגרסה המקורית, מי הכניס מקצבים אחרים ומה השיר הכי מחודש?
האמת, קשה כבר לספור את שירי המלחמה שיוצאים. חלקם לא ישרוד את חרבות ברזל, אחרים מיועדים ספציפית לנופלים, ויש כאלה שמרוב ניסיון לרגש מפספסים כי רגש אי אפשר לזייף. אז מה כן? חידושים של שירים שאפשר לפרש אותם נוכח המצב הקיים. הנה כמה מהם.
כאב של לוחמים. השיר שעידן עמדי ביצע בכוכב נולד הוא המחודש ביותר במלחמה הנוכחית: הפרויקט של רביבו, יובל טייב, שולב במחרוזת חדשה של שימי רון, בנאל בן ציון, עבדאללה עיסאווי, כשקודם לכן גם ליאם גולן ולואי עלי חידשו. אני מבין שהטקסט הכואב של עמדי הפך רלוונטי בתקופה הזו, אבל רצוי היה לחפש עוד שירים שיכולים לקבל משמעות אחרת כעת, ויש מלא כאלה ממלחמות אחרות. ובכלל, הביצוע של עידן עמדי עדיין חי וקיים, חזק כבתחילה, ובכל מקום יעדיפו להשמיע אותו, וזה קצת מייתר את המאמץ.
ליאל ארבוב - יום רודף יום. השיר שחידשה הזמרת הצעירה לזכרו של חייל צה"ל עומר בלווה ז"ל, שהגיע ממרילינד ונהרג בקרבות. הוא פגיעה מדויקת בצורה שבה חידוש אמור להיות. הטקסט של יענק'לה רוטבליט מסביר היטב את תחושת האין אונים של הזמר שמרגיש שהחיים מכים אותך חזק ואין למי להחזיר. הביצוע של ארבוב מעקר את המלנכוליות על אף שנפתח בשחרור אנחה לאוויר (כזו המשותפת לכולנו בימים אלה), ומנגיש אותו לקהל הצעיר שלא ידע את קראוס. ההגשה המצוינת שלה, קיצור השיר למחצית הזמן של המקור, מייצרים חידוש מעולה ומשובח.
אבי סינואני – אילו הייתי איתך. סינואני הבין את מה שהיה מובן מזמן: הקריירה של יהודית תמיר מלאה בשירים שבועטים בבטן, כאלה שהופכים את הקרביים בכל האזנה. מהבחינה הזו, האלבומים שלה הם בנק כאב שצריך לדלות ממנו את הטקסט הרלוונטי ולחדש. וסינואני יודע לחדש, לתת את הכאב הנוסף לטקסט שתרגם יעקב גלעד מיוונית (ביצוע של חאריס אלקסיו) ומושר כעת מנקודת מבטו של אבא, ומייצר בעצם את הערך המוסף על הטקסט הצורב. להקשיב ולבכות.
בן צור& ג'הבי – האסיר. השיר שבמקור שר האגדה סטליוס קזנג'ידיס האגדה קיבל ביצועים של חיים משה, דקלון, אורן חן, זוהר ארגוב בתקופה השבורה שלו, והנה גם בן צור הצעיר לוקח את הטקסט של אביהו מדינה ונותן לו חיים חדשים והתאמה למצב עם ג'הבי. כן, הקישור המיידי למצב שבו יש לנו חטופים ושבויים עושה את שלו, וגם הביצוע של בן צור מעורר מחשבות טובות על הדרך שבה צריך להתמודד עם טקסט כזה. ביצוע בהחלט מפתיע וחשוב.