פונים לבונה עולם, מחדשים שירים של אחרים ושל עצמם ואפילו מצליחים לרגש. רשימת השירים הנוגעים ל"חרבות ברזל" הולכת ומתארכת, הנה עוד שישה מהם. כתבה שנייה בסדרה
מלחמת חרבות ברזל נכנסת לשבוע הרביעי, וגם בו ממשיכים לצאת עוד ועוד שירים בניסיון לתפוס את הלב ואת הראש ולייצר המנון מלחמה או לפחות משהו שיירגש. למערכה נכנסים טובי הזמרים, חלקם החליטו דווקא לחדש ולעשות התאמות למצב ויש גם מי שפונה לתפילות.
לפלייליסט המתעדכן בספוטיפיי: https://open.spotify.com/playlist/2mNXZDiKowL2kaWJwOPFkS?si=333c2794482647c0
מלחמה חדשה, חידושים חדשים
עדן בן זקן – מלאכים. לא מבין מה גרם לבן זקן לעשות "התאמות למצב" ולחדש את השיר של רינת בר, בעוד אחרים מייצרים שירים חדשים ונוגעים. הקליפ המעוטר בתמונות חיילים בבינה מלאכותית לא מותיר ספק לאן הוא מכוון, אבל מי ששומע את המקור מבין שלא היה כאן מה לחדש. לבן זקן יש יכולות לעשות משהו אחר, היא עשתה זאת לפני כיפור, וחבל שהיא מנסה לרגש בשיר מהונדס במקום לתת את הנשמה כמו שהיא יודעת.
הפרויקט של עידן רייכל ורוני דלומי – תחזור. השיר הזה הוא חתיכת בעיטה בבטן, והוא לצד הקריאה לחזרה של החייל משדה הקרב או של החטוף הביתה, מראה איזה זמרת נהדרת רוני דלומי שמבצעת ברגישות ושוברת את הלב בפזמון הפוצע. את מה שקרה לעידן רייכל במהלך המלחמה כולנו ראינו, אבל כאן הוא לוקח לחן קודם שלו ("געגוע" כל כך בולט כאן) ומייצר שיר שילווה אותנו גם בימי הזיכרון הבאים שאינם קשורים ל"חרבות ברזל".
ליאור נרקיס – אחינו בני ישראל. נרקיס יודע את המשחק: לך לתפילות ותייצר משהו אמונתי, מחבר, תוסיף לזה עטיפה את התחושה של בית הכנסת ותגיש עצוב ועצור. והאמת, אהבתי את החיבור הזה שמשתלב היטב במראות של החיילים העומדים על משמרתם עטופים בטלית ומניחים תפילין על רקע החורבן בעוטף והנוף של רצועת עזה. שיר עוצמתי וטוב שכולו מתפילת "אחינו כל בית ישראל", ולחן שהשתלב לאבי אוחיון בול. מרגש.
אופק נחמן – לחזור הביתה. הזמרת המצוינת בוחרת לחדש את קרן פלס, ולתת לשיר משמעות עדכנית כשהיא מקדישה אותו לחטופים ולשבויים. יש לנחמן קול מצוין, החספוס שלה מרגש, והמעבר שלה לגיטרה במקום הפסנתר בגרסת המקור היה נכון ומתבקש גם לנוכח כמות נגני הגיטרות שהתגלו במהלך הגיוס למילואים. שיר לדרך ובסוף "תמיד הרי רוצים לחזור הביתה". אמן
אושר כהן – תרקדי. אני מניח שרבים מבאי פסטיבל נובה היו מעריצים או קהל של אושר כהן, והוא במחווה יוצאת דופן מכוון את השיר שלו אליהם. זה לא רק הנרצחים בפסטיבל עצמו, אלא גם לאלה שנתקלו בתופת אחרי התופת ונרצחו ביציאה, במיגוניות או נלקחו בשבי. הביצוע של אושר כהן מצוין, הביצוע המאופק אל מול הטרגדיה והדהירה קדימה בתוך השיר המדמה את הריצה, מסביר היטב למה כהן הוא קול של דור חדש שמחפש ומוצא אצלו נחמה.
דודו אהרון – יש עוד עולם. העניין עם השיר הזה הוא שמצד אחד מדובר בשיר טוב, מצד שני לא מצליח להתקשר בשום צורה למצב הנוכחי, גם אם הוא יצא לרגל המצב. מדובר בשיר דודו אהרון קלאסי, כזה שיכול היה לצאת בכל זמן ולהתקבל בטבעיות כמו שיר רגיל. מבין את הרצון אולי לשדר נורמליות, אבל לדודו יש בארסנל שירים מעולים שיכול היה לחדש כמו למשל "אבא סלח לי", שהיה עם עדכון מילים יכול לחבר אותו טוב יותר. אפשר ליהנות מ"יש עוד עולם" כסוג של בריחה מהמצב, ואין בזה משהו רע.