כולם מנסים לרגש, לגעת, אולי אפילו לייצר את ההמנון של "חרבות ברזל" ולהיזכר לדורות קדימה. ואולי, שיר המלחמה כבר נקבע והוא אינו קשור אליה # כתבה ראשונה בסדרה
בכל יום כמעט נוחת אצלי במייל שיר חדש שמתייחס ללחימה. יש שמנסים לרגש, אחרים מנסים לייצר קצת שמחה במקום שבו יש רק דמעות, יש המחדשים ויש ששרים לארץ/מדינת ישראל בפטריוטיות ואהבה עצומה. במלחמות קודמות השירים פשוט נצרבו בתודעה, חלקם מדממים עד היום, וגם הפעם נעשים ניסיונות כאלה, רק שמדובר בהצפה שלא ברור אם מישהו מהם יצליח להישאר פה עוד כמה שנים. ובכלל, דומה ש"יהיה טוב" של יסמין מועלם שבכלל לא קשור למלחמה, הוא זה שמוביל באופטימיות שלו וגם בשתי גרסאות: לבדה ועם עומר אדם.
אז מי מנסה ואיך זה נשמע?
חנן בן ארי – מולדת. יש כאן את כל המתכון, הקול של בן ארי יחד עם המילים המהודקות של עבר והווה, של המנון מלחמה מלווה בקליפ עם חיילים שנותנים להכל את הגוון הרצוי. בן ארי יודע את העבודה, והדיוק שלו מלבד השיר הוא העיתוי: לא מדובר בשיר חדש, הוא כבר ביצע אותו בהופעות. עכשיו זה מתאים ומתלבש בול.
פאר טסי – אל תירא. ההתכתבות עם תהילים כג', עם משה הלל ואל תירא ישראל, והסגנון של פאר טסי שמעוצב על ידי איתן דרמון במילים ובלחן (אחראי גם על אחרי הנצח המרגש) הוא חץ מדויק לבלוטות הרגש לצד התרוממות רוח ואמונה. פאר מיטיב לבצע, נוגע ומרגש, שיר שמלווה מבצע צבאי ונותן את ברכת הדרך.
איל גולן – עם ישראל חי. למי שיש המנון כמו "מי שמאמין לא מפחד" לא צריכה להיות בעיה לייצר עוד אחד כזה. גולן לא רוצה לרגש, הוא רוצה להרים, שחיילים ישירו איתו ואת השיר שלו. בשביל זה הוא רותם את אבי אוחיון ואופיר כהן לשיר שידבר על אחדות, עם ישראל חי, מכניסים פנימה את בונה עולם ומערבבים היטב. מה יוצא מזה? משהו שנע בין קלישאה לקלישאה אחרת.
אודיה ואיזי – חורף 23. איזי מיהר להוציא את שבעה באוקטובר, וכאן הוא מצטרף לאודיה שבסגנון שלה מותחת ביקורת וגם מייצרת פזמון קליט של אמונה, של דיבור עם הבורא ואולי עם האבא הפיזי שרבים איבדו במלחמה. בהמשך לשירים שלה, היא בעיקר מביאה פזמון קליט שמנסה לפרוט על הרגש בלי להסתיר את זה. והקטע של איזי? מיותר, אפשר היה להסתפק באודיה.
אודי צברי - שמור עליי. הקול האדיר של צברי שרגיל לחפלות, מתכנס לטקסט היפה של עציון מוסאי ומתאר את הכל מנקודת המבט של אנשי זק"א שנמצאים בשטח כל הזמן ורואים הכל. הבקשה מבורא עולם לשמור עליו, ההגשה המצוינת והעיבוד של עמוס כהן נותנים לצברי שיר שיאומץ בחום על ידי מאמינים, אנשים שמחפשים להיאחז בתקווה ולקוות שיש מי ששומר עליהם.
עטרה אוריה – לתמיד. בין הראשונים להגיע לזירות המחבלים היו אנשי המשטרה ומג"ב, שרבים מהם נפלו אחרי קרבות לא פשוטים. עטרה אוריה מדייקת את הסיטואציה, להגיע ראשון, לחטוף את הקליע – אנשים שאמונים על ההגנה גם במחיר חייהם. הביצוע הרגיש שלה, העטיפה היפה, היא גם שעושה את השיר לנוגע ומרגש, בקול סדוק שלא מתאמץ כדי לרגש וממלא את ייעודו.
עומר אדם ואינפקטד משרום – תרקוד לנצח. השיר מוקדש לנטבחים בפסטיבל נובה והרצון הוא להמשיך את המסיבה כי החיים חזקים מהכל, וכך גם הוא מוגש. ההכנסה של כלים כמו חליל הנאי פנימה, מעצימים את הכאב בתוך המסיבה, והטקסט המצוין והפשוט יחד עם הקול של אדם מייצרים להיט מסיבות שמח עצוב, כמו חיינו כאן.