אי אפשר להתעלם מכך ש"היום תקרא לי עם" מתכתב היטב עם "אל תקרא לי עם" של שלום חנוך. בעוד חנוך מדבר על פילוג, אדם נשאר אדם אל תקרא לי עם, יהושע לימוני מבקש את האחדות נוכח הקורונה שהפכה את כולנו לבודדים וספונים בתוך הבית אך מבקשים את האחדות הסימבולית-גורלית שהביאה עלינו מגפה שסופה לא ידוע.
לימוני מייצר כאן מניפסט חברתי נוקב, מבקש לייצר תדרים של אהבה ולהביא את הקולות מהרחוב, אלא הזועקים ומשוועים לעזרה ולחזרה לשגרה. לימוני הוא קול חשוב, ואחרי החידוש המבריק שלו ל"חבלי משיח", הוא ממשיך בקו המבקש אחדות, פיוס, שלום. זה נשמע טוב ועוצמתי, ומבטא היטב את הכאב. האם הוא מצליח לצרוב אותו? לא בטוח, אבל חשוב שגם הקול הזה יישמע.
