הפעמים הקודמות שיהודית רביץ ודודו טסה נפגשו, זה היה באלבום הכוויתים הראשון עם וי'ן ראיח המרגש והטוב וב"דבר איתי באביב" המצוין. ומאז, עלתה התהייה למה זה לא קרה יותר, ודומה שהחיבור הנוכחי מעצים את השאלה. העטיפה של טסה וניר מימון את הטקסט המהפנט של דליה רביקוביץ' פוגש את הקול היציב והעוצמתי של רביץ, המתאר היטב את המסע של המספרת שמחכה לאחד שילווה אותה באמת, אך נאלצת להסתפק במה שיש, להיתלות בזיכרון ולהיות "כְּעוֹרֵב שֶׁנָּקֹטּוּ בוֹ קְרוֹבָיו הָעוֹרְבִים".
ביצוע מצוין של רביץ, המדגישה את המחסור הגדול באהבה, את החלום שהתפוגג כאבק שנותר כמלווה בזמן שהיא מחכה לאהוב שיחזור. שירה בהדרה, עוצמות בלתי נגמרות ועיבוד שעוטף הכל לשיר מרתק.
