רובן להב הוא האיש שעומד מאחורי עמוד המוזיקה המצליח black lulu שחושף את הדור הצעיר למוזיקה מארצות ערב. כיום הוא מפיק אלבום המשלב אלמנטים של מוזיקה מהצפון ואלקטרוניקה עמוקה. "זה פשוט מרגש", הוא אומר. ושום מילה על פוליטיקה
את רובן להב רובנו מכירים דווקא בשם הבמה שלו black lulu. הדי.ג'י בן ה-43 מתל אביב נחשב למומחה למוזיקה מהמזרח הקרוב על גווניו השונים, החל מקלסיקה מצרית ועד אנדר גראונד ופופ לבנוני. הוא משמש כיועץ מוזיקלי לאמנים והרכבים, ובימים אלה עובד על אלבום שמשלב בתוכו אלמנטים של שירה המיוחדים לאזור הצפון ואלקטרוניקה עמוקה ומיוחדת. "אני משלב בין עולמות מזרח למערב בשאיפה לפצח קוד מוזיקלי חדש שייגע במאזינים צעירים ובוגרים כאחד, על ידי הצגת שירה מלאת רגש וכוונה ומולה הפקה מהודקת של מחשבים וקלידים", הוא מסביר.
השם black lulu נולד ממחווה של להב לשדרית המעברונים בערבית לולו (להלן: ג'יהאד נאסר), לצד הבלטה של תחושותיו שהמוזיקה שהוא עוסק בה היא שחורה בסול ובגטו. "אני לא חושב שהגעתי למוזיקה אלה יותר המוזיקה 'חטפה' אותי אליה", הוא מספר. "מגיל קטן הייתי תמיד חוקר את השירים ששמעתי בשכונת מגוריי. תמיד היה לי חשוב להגיע למקור השיר כי המושג 'לחן עממי' השגור כל כך הרגיש לי לא נכון".
להב הקים עמוד פייסבוק תחת השם black lulu והחל להעלות בו פוסטים ושירים של מוזיקה ערבית שאותה הוא מגדיר "אמיתית". הוא כתב על השירים, כדי לחשוף את הדור הנוכחי למוזיקה ההיא. "הרגשתי שהפופ המזרחי החדש קצת איבד מהמקור, ודור שלם פחות ופחות מכיר אותו", הסביר. "הדרך משם ועד לתקלוט הייתה קצרה מאוד. התחלתי לנגן באירועים וחתונות רבות לאחרונה התחלתי בהפקת רמיקסים לשירים ישנים, חלקם ידועים יותר (חנינה יא יומא העירקי) וחלקם קלסיקות משנות הזהב במוזיקה הערבית 70 ו-80 כדי להנגיש לקהל צעיר יותר את המוזיקה".
עמוד הפייסבוק החל לצבור תאוצה ופתאום התחוור ללהב שיש כמותו אלפים המבקשים מוזיקה שאליה נחשפו בילדותם. את אהבתו תרגם גם לשתי תוכניות רדיו שאותן הוא משדר ברדיו מהות החיים, וגם הצליח לפרוץ את גבולות ישראל עם תקלוט מגוון ומלהיב. "דרך התוכניות המאזינים ואני חווים מסע שבועי וחודשי בין מדינות האזור. אני נשאל תמיד על ההבדלים בין הישן לחדש, ואני חושב שכמו בכל העולם הרבה יותר פשוט להוציא מוזיקה ולהיצמד לסגנון חדש. בעבר הייתה מאחורי האמן חברת תקליטים גדולה והועמדו לרשותו נגנים, חזרות ואולפנים. היום כל יוצר בעל אולפן ביתי קטן יכול להעלות לרשת כרצונו ללא צנזורה ובמינימום השקעה".
לפעמים זה גם נשמע ככה, פחות "חי" ויותר מהונדס. אולי זו הסיבה שהמוזיקה הישנה שורדת עשרות שנים.
"ללא ספק, בעולם הישן המוזיקה הייתה מורכבת יותר מהלחן דרך ההפקה והעיבוד. כיום, הדברים מהירים הרבה יותר ולפעמים זה על חשבון איכות. מה שטוב נוצץ ונשאר לאורך זמן".
הדור החדש נחשף לשירים דרך הפלטפורמות השונות, יוטיוב, ספוטיפיי. איך תאפיין את המאזין הישראלי הממוצע?
"המאזין הישראלי הממוצע מכיר מוזיקת פופ ערבית, ומינוחים שונים כמו ננסי עג'רם, ראג'ב עאלמה ופארס כארם. הוא בעיקר שואב ידע דרך גרסאות ישראליות לשירים בערבית, ומי שרוצה להתעמק מאוד מהר צולל למקור. ישנה מגמה הולכת וגוברת גם בכיוון ההפוך: זליגת שירים עם לחן מקומי החוצה ולא רק אימוץ מקומי ללחני ערב ובלקן. הקהל הישראלי מאוד פתוח, ואוהב לפתוח את הראש לסגנונות חדשים. הקהל הוותיק יותר עדיין מחפש את הרגש שאבד מעט משירי הטאראב הישנים ומהערבסק הטורקי".