הטקסט היפה והמרגש של חגית סאסי לא צריך תרגום. הילד ה"מקולקל" שכולם מסתכלים עליו, הרצון להיות כמו כולם אל מול סביבה שלא תמיד מבינה, היא מנת חלקו של כל מי שצריך להתמודד עם מה שחילק לו בונה עולם. הביצוע השקט שלה, מעביר היטב את המסר של ככה באתי אני, שלא מתייחס רק למי שמנותקים מהסביבה בגלל סיבות כאלה ואחרות, אלא גם עבור מי שאין לו פה, עבור הילדים וגם המבוגרים שמנסים להשתלב אבל לא ממש מצליחים.
חגית סאסי מבצעת יפה, ברגישות, אולי אפילו מזדהה עם המילים שבהן הרצון להשמיע את עצמה מתחבר עם אותו ילד שכולם מסתכלים עליו, ממש כפי שמסתכלים עליה עם כיסוי הראש, וכל מה שהיא רוצה הוא שלא ישפטו מראש אלא יקשיבו. אז תקשיבו.
