כדי להכיר טוב יותר את זוהר גראלה, הלכתי לשמוע חומרים קודמים שלה. לא מצאתי שם משהו מיוחד, ואז שמתי לב לפרט מאוד חשוב: היא לא כתבה או הלחינה שום דבר מהם. אז למה אני מזכיר את זה? כי בחדש שלה "כשלא היית" היא כבר חתומה על המילים, וההבדל ניכר בחיבור לטקסט, אולי במציאת הבלטה הנכונה שממנה היא אמורה לשיר וליצור. הלחן של בן צור מדויק לה, מאפשר לקול שלה לעוף קדימה ולנחות למאזין בתוך האוזן.
גראלה, סך הכל בת 20, סוחבת אחריה שלושה סינגלים (זה הרביעי) והופעה בראליטי, אבל יודעת שצריך לעבוד קשה. "כשלא היית" הוא נקודת זינוק טוב יותר, שאמנם מציבה אותה מול הדור החדש של הזמרות ששרות על רגשות, אבל כשמדובר במישהי שגם יוצרת לעצמה הדברים משתנים לטובה, בין היתר בשל האמינות שנוצרת אצל השומע. שיר טוב ומבטיח.
