שני מאיו קוראת לנו להתעורר. יקיר הלל פורט על הנפש בבנג'ו. אבי אבורומי מציג מגוון סגנונות. רותם לביב פותחת ופוצעת את הלב. אודיה מנהלת שיחות עם הבורא * זרקור על חמישה אלבומים שיצאו השנה, רגע לפני החג
אבי אבורומי – סיבה לנשום
גם אחרי ששמעתי אותו כמה פעמים, עוד לא החלטתי באיזה ז'אנר למקם את אלבום הבכורה של אבי אובורמי. השירה הרציפה שלו לאורך 13 רצועות ב"סיבה לנשום" מעידה שיש כאן פוטנציאל נפיץ לזמר צעיר שתיכף יקבל את הבמה שהוא צריך ויטפס למעלה. מצד שני, הקהל שמגיע לראות אותו כבר מבין שהוא מממש את היכולות שלו ובונה אותו מלמטה, מהשטח, מייחל לרגע שאבורומי ידליק את הניצוץ במקומות הנכונים וכולם יגלו אותו.
"סיבה לנשום" הוא מעין תערוכה שבה אבי אבורומי מציג את כל מה שיש לו להציע ומבקש מאיתנו לבחור את היצירה הטובה ביותר שלו: האם זה שיר הנושא, אולי "מאמי" ואולי אבורומי הוא בכלל "במבי אדומה". תערוכה יפה יש לאבורומי באלבום הראשון, עכשיו רק לעצור ולהאזין.
שני מאיו – זמן להתעורר
מפתיע לגלות שזה אלבומה השלישי של שני מאיו, מפתיע עוד יותר לגלות שהשאיר את "מנגינות ללב שבור" המצוין שלה בחוץ, אבל לא מפתיע לגלות זמרת שמעזה, מתופפת לכולנו על החיים וצועקת ישר על ההתחלה שזה ה"זמן להתעורר". ובכלל, כל אחת משמונה הרצועות בזמן להתעורר מביאה איתה משהו אחר, פעם זו ציניות, פעם שיקוף מצב, ולכולם משותפות הלימות הלב שנמצא שם פועם בכל שיר ויוצא החוצה בצורה ששני מאיו מחליטה שאנחנו צריכים לראות אותו. "זמן להתעורר" ייתן לכם בעיטה בכל מיני מקומות בגוף, תוך הבנה ש"עכשיו יש רק עכשיו" - וכמה זה נכון בתקופה כל כך מאתגרת ומבלבלת כמו הקורונה.
רותם לביב – עיניים עצומות
שלמה ארצי שר שפעם שלאן שלא תלך קח שתי מזוודות ודוכיפת, ובאלבום של רותם לביב אתה צריך לקחת איתך תעצומות כדי להקשיב לציפור הנפש. אלבום הבכורה שלה "עיניים עצומות" פשוט טוב, מלא רגש וחשוף כמו שהתרגלנו לשמוע ממנה מהרגע שהפציעה לחיינו. בלי מחסומים, בלי לעגל פינות, יורה ישר למטרה ולך תוציא את החץ שננעץ עמוק. זה נפתח עם עיניים עצומות המרגש, ממשיך אל "הרעב הזה" המהפנט וממשיך לגילוי מושלם של זמרת צעירה שיודעת להגיד בבירור ש"בסוף רק אתה נשאר עם עצמך" ויודעת לזעוק את הכאב שלה במילים ובלחנים שפוצעים ופותחים את הלב. אלבום כואב, מכאיב ופתוח. תענוג. נקודת פתיחה מעולה לרותם לביב.
יקיר הלל – אמונה רעה
יקיר הלל לוקח אתכם למסע. באלבומו השלישי "אמונה רעה" תמצאו את הפתיחות שהוא הרגיל אותנו אליה, את הבנג'ו מיוחד שלו ואת השירים שהופכים אותו למיוחד. לטעמי, יש באלבום ניחוחות של גיבוש ויצירה מתהווה של אמן ייחודי שיוצר ממקום מאוד ספציפי. אולי זה קצת מוזר להגיד על אלבום שלישי דברים כאלה, אבל יש להלל סגנון שצריך להתחבר אליו כדי להבין אותו וליהנות ממנו. הוא מצליח לעשות זאת ב"עשני טוב", ב"שיירות" וב"את" המשובח שהוא הטוב באלבום. הלל רק צריך את השיר האחד הזה שיפתח עבורו עוד יותר את הדלת, ואז יגלו את העולם המופלא שלו שממנו אפשר לקחת שיר לדרך, במה שנשמע כמו מסע נדודים שיום אחד יגיע ליעדו.
אודיה – אור
כבר בהתחלה אודיה חושפת את מה שאנחנו הולכים לשמוע לאורך כל אלבום הבכורה שלה ששופך "אור על נפש עייפה", ובמשך 11 שירים היא מנהלת את השיח עם שופך האור ("מה אשיב לך, מה ששלי הרי שלך") מתמודדת עם המציאות השטחית ("כפיים" המרענן), יורה את הכל בלי לצנזר ("חראם" המיוחד) וחושפת זמרת עם אלבום בכורה עשיר ומעניין. לאודיה (אזולאי) יש יכולת להתקדם מכאן הלאה, להפוך את האלבום הראשון שלה למקפצה ולייצר לעצמה את הקו שמאפיין אותה כדי לתפוס את המשבצת שלה וליצור משם. אלבום בכורה מצוין לזמרת שעוד נשמע עליה וממנה הרבה, בנפש רעננה ובלב חפץ.
