דיוויד זיטון נע בסינגלים שלו בין סגנונות. מיהו באמת? כנראה נדע בסוף הניסוי והתהייה שהוא נע בתוכו מאז פרץ לחיינו, אבל דומה כי הוא עושה סימנים חיוביים כדי למקד את עצמו אל הקהל שהוא מבקש להגיע אליו. להתראות אהובתי הוא בדיוק מסוג השירים שמכניסים אותו לאזורים שבהם פועל הדור הצעיר, החשוף, זה ששר על עצמו, מספר מה שעובר עליו, ומשלב בו רגש עם מקצבים אלקטרוניים באריזה של פחות משלוש דקות מוזיקה.
גם כאן הוא מפגין את הכישרון שכולם יודעים שיש לו ומתחיל לקבל צורה. להתראות אהובתי הוא לא מסוג השירים שלא שמענו בעבר, אבל הוא בהחלט זוכה ליתרון בגלל הקול המיוחד וההגשה היציבה של זיטון, שיום אחד אולי יעשה את המהלך ויקליט משהו בטורקית שישקף את גוון הקול שלו.
