המשבר בעולם המוזיקה והתרבות לא ייעצר ולא ייגמר במענק כספי אלא בהתאמה למציאות החדשה שצפויה להיות קשה במיוחד ותכלול הורדת מחירים, חוסר יכולת כלכלית להשקיע בהופעות ואולמות סגורים שעלולים להישאר ריקים בשל החשש של הקהל להגיע
הקריסה של עולם התרבות לא נעצרת רק בזמרים או ביכולת שלהם להתפרנס. מאחורי הקלעים פועלים אלפי אנשים שנותרו ללא משכורות, יחצנים שהלקוחות שלהם פשוט עצרו הכל ואולמות שנותרו שוממים בזמן שהם אמורים היו לגעוש בתקופה הכי מכניסה בשנה. על פי המסתמן, המועדונים והאולמות ייפתחו מחדש אולי בסוף אוגוסט, וההפסדים שייצברו עד אז עלולים למוטט את הענף כולו. כדי להתאושש, לא די יהיה במענק אלא בתוכנית ארוכת שתנסה לצמצם עד כמה שיותר את הפגיעה באיכות. וכן, היא מחייבת התערבות ממשלתית.
עולם המוזיקה התבסס בשנים האחרונות על הופעות. המעבר לדיגיטל צמצם מאוד את הוצאת האלבומים, הסינגלים נזרקו לרשת והקהל נהר בהמוניו להופעות. ההפקות היו בהתאם, כמו ההשקעה במסע יחסי הציבור, כמות הנגנים על הבמה, האולם שבו הופיעו וגם יחסי ההיצע והביקוש שעשו את שלהם. מחירי הכרטיסים האמירו בהתאם, ואמנים מובילים גבו 200-400 שקל לכרטיס (היו גם יותר), אחרים הסתפקו ב-150 שקל ויש מי שבניסיון למשוך קהל גם מכר בפחות כדי למלא את האולם.
התחזיות מדברות על צמיחה מחודשת ופריחה אחרי שהקורונה תיעלם מחיינו או לפחות תהיה בשליטה. מתי זה יקרה? זה כבר פחות ברור. המשק הישראלי תקוע, מעל מיליון מובטלים יושבים בבית וגם כשכולם יחזרו לעבודה (אם זה יקרה) ההוצאות יהיו מדודות יותר. אף אחד לא ישלם 300 שקל לכרטיס (שלא לדבר על הארוחה והשתייה המתלווה), ומצד שני כמות הנכנסים לאולמות תהיה מצומצמת ובהתאם להוראות – ולא בטוח שיהיה מי שייקח את הסיכון הכלכלי רק כדי להופיע.
לפיכך, הופך המצב סבוך יותר. גם בתום הקורונה עולם התרבות ימשיך לסבול ממנה כלכלית כי הוא נתמך באופן ישיר על ידי הקהל שלו – שגם הוא נפגע כלכלית. הופעות באולמות סגורים יעוררו חשש, מחירי הכרטיסים יצטרכו לרדת באופן משמעותי ואיתם גם היכולת להשקיע בכל הקשור להופעה.
המאבק שמתחיל הוא לא רק על נקודת הזמן הזו, אלא עם חשיבה קדימה, לימים שהכל ייגמר. וכפי שזה נראה כרגע, הקורונה תהיה הצרה האחרונה של האמנים וכל הסובב אותם, שייקח להם שנים להתאושש מעצירה של כמה חודשים.