שינויי מזג האוויר הביאו אותי לחשוב מהיכן נובעת האהבה הגדולה לחדש שירים של שלמה ארצי. ואז שמעתי את בניה ברבי עם התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד והבנתי הכל. לשלמה ארצי יש את המילים שיכולות להתאים כמעט לכל סגנון, צריך רק לדעת איך להגיש אותן נכון בעיבוד הנכון שיגיד למאזין ששווה לו לתת האזנה לגרסה חדשה של שיר ישן. והאמת, העיבוד של פטריק סבג יחד עם הסימפול של ארצי עצמו מתוך השיר המקורי, מייצרים משהו מרענן שנותן את הטאצ' האחר שמנגיש אותו לעוד קהלים.
המקור שמבוסס על המנגינה של Jean-Luc Ponty עם Mirage מקבל פתאום עוד במקום גיטרות, הקצב משתנה והמילים של ארצי מרחפות בביצוע של ברבי שיודע להעביר רגש. ביצוע מרגש וטוב של כולם, שמצטרף לחידוש של אינתי עומרי יחד עם רביד פלוטניק, ומראה כיצד מחדשים נכון גם קלאסיקות, שחשבנו שכבר אי אפשר לחדש.
