הטריו החדש של נוי פדלון הוא יותר מעוד מיזם ובו שלושה שירים לקראת אלבום חדש. ההפתעה האמיתית והחשיבות שלו באים לידי ביטוי דווקא בקטעים שבין לבין, בדיאלוגים עם טאליסמן, צליל קליפי ועדן חסון, שחושפים טפח מהנעשה בתעשייה שלא תמיד יודעת לפרגן למי שמצליח, במיוחד אם הוא צעיר
כבר בפתיחה, נוי פדלון יורה למאזין שלה בין האוזניים. "דיסוננס" שמתאר מקרוב את מה שכולם מנסים להסתיר: ההרמות לזמרים, ההצלחה שמתעכבת, השירים שהולכים לאיבוד וההבטחות שלא תמיד מתממשות. בשיחה עם טלאיסמן, פדלון פותחת את הפצעים בגילוי לב: אף אחד לא באמת יודע משהו על סיכויי ההצלחה של אף אחד. ופדלון, אחרי אלבום ולהיט ענק כמו סוודר, מעיפה לאוויר תובנות של זמרת שעברה דבר או שניים או שלושה, ולצייר למאזין שלה את התמונה מאחורי החיוכים של כולם.
זה ההישג של טריו. בין הדיסוננס, היחס שתלוי בתהילה או בגלה, פדלון מנסה לפלס את הדרך שלה ולחפש את עצמה. השיחות עם קליפי וחסון הן בעיקר בשביל להשמיע, בשביל להתחזק בעמדתה ולקבל חיזוקים. המילים שכתבה הן של כאב, גם אם נעטוף את זה בטכנו כמו ב"גלה", והחשיפה הזו במעמדה הדי התחלתי - גם אם נדמה שהיא איתנו תקופה ארוכה, היא סימן לדור שלה לא לוותר, לפקוח עיניים ואוזניים כי הדור של היום הוא לא הדור של הלילה. גם לא מי שמנסה לרכוב עליו ולעשות כסף.