האלבום "אל תעזבי ידיים" של עקיבא משרטט את המסלול שלו, החל מנקודת המוצא ועד היעד. בדרך, הוא מלקט את הרשמים והופך אותם לשירים המחפשים אחיזה בקרקע, באלוהים, באמונה ובבית
כבר בשיר הראשון עקיבא מסגיר את עצמו. "מתחת לאלף מסיכות, אני עוד ילד עם עיניים בורקות", הוא שר ב"רק עוד רגע" ומלווה את כל הטון שמוכתב באלבום השני שלו "אל תעזבי ידיים", ומגיע עד הרצועה האחרונה שבה הוא אומר לנשמה שלו "את לא צריכה יותר להסתיר את הדמעות". במשך כל האלבום הוא נמצא שם מול הבורא, מדבר על הליווי לאורך כל הדרך ועל הצורך בשלמות, את החיבור של אחיזת הידיים, את השלום בבית ואת האמונה שבעצם מותירה את כולנו פשוטים.
12 רצועות יש ב"אל תעזבי ידיים" ובהן עקיבא (תורג'מן) משרטט את הסביבה שהוא בנה לעצמו בשנים האחרונות, מבורא עולם שתמיד נמצא איתו ועד הבית שהוא רוצה להיות בו שלו כמו אומר את שנכתב בתהלים "ושבתי בבית ה' לאורך ימים", כסימן לשלום והשלמה. היינו שם עם עקיבא לאורך כל הדרך, והיא הייתה מרגשת ומרתקת, גם אם עצרנו בגלל הקורונה, וכעת הגיע הזמן להשלים את המסע.
לעקיבא יש את הייחוד שלו בתוך המוזיקה האמונית היהודית, הוא מחובר, שורשי, עמוס בחיבוטי נפש וחרדת נטישה מלמעלה ולמטה, ותמיד שר בתקווה שיהיה טוב ושקט. לרגע נדמה שמבקש מבורא עולם לא לנטוש אותו, שידון אותו לכף זכות ויאפשר לו לחיות באמונה שלמה עם עצמו עם סביבתו.
על הציר הזה, בין אלוהים לאדם, עקיבא נע בחופשיות ומחפש את מקומו. 12 שירי האלבום הם המסע שלו שאליו כל מי ששומע צריך להגיע מצויד באהבה ובצניעות המאפיינים גם את הזמר. ובתוך כל זה, לעקיבא יש מקום בתוך הנישה המוזיקלית שממנה הוא שולח מדי פעם החוצה חיצים מעולים: "אתה הולך איתי" המרגש, "לך לך" המחבר אותנו - ממש כמו את עקיבא - אל הנדודים של האדם אל המקום שהוא מיועד אליו, "שלום בבית" שאמן ויתגשם, וגם השיר הסוגר שהוא ממש כפי מילותיו, "מים קרים על נפש עייפה", ממש כמו מי שנודד ומגיע למקום שאליו ציפה להגיע באמונה שלמה.