כששמעתי את השיר הזה בפעם הראשונה התרשמתי מאוד מהקול שלהודיה (שבח) שיודעת לתת נגיעות קטנות של ים תיכוני/מזרחי ישן ומוכר. פתאום חשבתי שהנה מתחיל פה סיפור יפה של זמרת צעירה שתדע לנווט את הקול שלה לכיוון הנכון והמזרחית הארד קור. אבל אז הגיע הפזמון, והודיה, כמו כל הדור שלה מעדיפה ללכת על האלקטרוני, על הטחת המילים, על אוטוטיון ולייצר פופ ים תיכוני אגרסיבי ובועט. יש מצב שזו בחירה אמנותית כדי להתאים למציאות העכשווית, אבל מצד שני כשכולם עושים את זה, למה לא להיות שונה אם יש לך נתונים טובים?
משמיעת סינגל ראשון אני יכול לקבוע שלהודיה יש פוטנציאל גדול ונפיץ. לאן היא תיקח אותו, זו כבר בחירה שלה. אני הייתי מציע להוריד את הביט ולתת לקול שלה לעוף.
