אחד המאפיינים הבולטים של אודיה ושל ששון איפרם שאולוב הוא השירה המתפרצת, הרגשות שעפים לכל עבר ומניעים את השיר קדימה ובעצם מייצרים את התשוקה. וכאן, דווקא בחיבור ביניהם, מישהו אולי ביקש להרגיע ומה שמתקבל הוא שיר אנמי, כזה שלא ממצה את הפוטנציאל הגלום בחיבור בין שניים מהזמרים בחמים כיום.
הפזמון אולי מעיד יותר מכל על הפספוס, כשבשלב הבתים אנחנו מקבלים משהו לא אפוי שבעיקרו נועד למכור לנו את הביטוי "הדם שלי", אבל משאולוב ואודיה מצפים ליותר. מדובר במה שאמור היה להיות התנגשות ורעש גדול, אבל מסתיים בשיר בבנאלי ביותר שהשלם לא מעיד על סך חלקיו.
