האלבום של עדי אברהמי הוא פרויקט מעצים לחיים

חשופה, לא מפחדת, מושיטה יד ומחזקת. אלבום הבכורה של עדי אברהמי, שמכוון כולו לנשים שמחפשות לנוע קדימה כמוה, הוא גלגל הצלחה לכל מי שחשבה שאין בה כבר כוחות. וזה מצליח

הקשבתי כמה פעמים לאלבום הבכורה של עדי אברהמי, והמסקנה העולה ממנו היא שהיא לא בורחת משום דבר, גם אם מדובר במוקש או מקום שפעם היא פחדה ממנו. בעזרת הרצון שלה לשנות, לדחוף קדימה גם אחרות, היא מצליחה לגעת בלבבות של נשים שחיפשו עוגן. הן ימצאו אותו בשירתה המאופקת והמעצימה שנותנת כוחות גם למי שחשבה שכבר אין לה כאלה – ובזו עוצמתו של האלבום ושל הזמרת. "זה מתחיל בפחד שניצחתי לא מזמן", היא שרה ב"זה מתחיל בצעד", ומסמנת את סיום המאבק ותחילת החיים, ומיד אח"כ עוברת ל"תגבירי" שמרחיב את הלב ושובר כל היסוס אל מול היכולת לשנות. בעצמך.

מבחינת אברהמי, הצורך הוא לפזר אופטימיות ועוצמה לאורך כל האלבום. כל רצועה מה-10 שבו משרתת את הקונספט שבנתה לעצמה, שבו אחרי שיצאה מתוך הבור שהייתה בו היא לא שוכחת את מי שעדיין לא עשו את השינוי ומושיטה יד כדי לפגוש יד אחות. מי שלא מכיר את פועלה עלול למצוא עצמו במערבולת רגשות, אך אברהמי יודעת שיש לה קהל נשי מוגדר - שמגיע לשמוע אותה וגם ממלא את הופעותיה, ולכן היא גם יכולה לצייר מטרה ברורה ושרה לעברה כדי לתקוע את החיצים שלה במדויק על הלוח והאוזן הנשית.

מהבחינה הזו, האלבום מביא איתו תובנות לרוב ועצות לנשים כיצד להמשיך הלאה או להתעצם (שימו לב "להסתכל על החיים מסופם"). אולי זה מה שהופך מבחינתי את "איפה אתה" לשיר הטוב באלבום, פשוט כי הוא מאפשר גם לשומע הגברי למצוא את נקודת החיבור שלו למוזיקה של אברהמי.

את החותמת האחרונה לפרויקט שלה היא שולחת בשיר הנעילה "כפתורים", שבו היא מעידה על עצמה (אחרי שמצאה את הזוגיות ואת הנחלה) שהיא "לא מחליפה מקום. אחרי כל השנים בניתי בית בעצמי, שתלתי בי זרעים, השקתי בדמעות אחרי כל השנים אני מתחילה לחיות כמו שחלמתי".

עכשיו, תורה של אברהמי להפיץ הלאה את הזרעים, והמבחינה הזו האלבום שלה הוא לא רק מוזיקה הוא פרויקט משנה חיים. ובמציאות של היום, מדובר בתעוזה מרתקת שגם מצליחה לממש את עצמה.