בטח אתם זוכרים שהשיר הראשון של גוסטו היה "שיר עצוב של זוהר", שגם בו הוא שר על הבתים והדירות בתחילת הדרך ובלילות היה שר לאהובתו את השיר העצוב של המלך, שאת שמו מעולם לא חשף. והנה כאן, מגיעים "בדד" ו"עינייך החומות", ויחד עם הבית הישן הופכים את מגמת האהבה לאכזבה, את השלם באושר ובעוני, לגעגוע של החמצה על חוסר היכולת לאהוב עד הסוף ולהישאר עם הטעם של אולי.
גוסטו ויוני יעיש כתבו כאן שירה, שלבשה צורה של שיר ולחן מוקפד ועשיר ובעיקר מוליך את השומע בנתיבי הלב ובמסלול ההחמצה והאהבה. ההפקה המוזיקלית של שמוליק דניאל מצוינת, והמרקם שנוצר הוא של געגוע למוזיקה איכותית - שאותה גוסטו מגיש לנו על מגש של זיכרון.
