לצד שירים מצוינים שיהפכו את המדינה ויעשו שמח וטוב, "מועבט" של עדן בן זקן מכיל יותר מדי שירים מיותרים שלא ברור מדוע לא קיבלו עוד הקשבה לפני שיצאו. הפערים האלה וסוג המוזיקה שלה, מעלים את הצורך לתהות אם בכלל צריך עדיין לשפוט אותה כזמרת ים תיכונית
הדבר היפה בעדן בן זקן הוא היכולת לדון כל פעם מחדש במוזיקה שהיא מציגה. פעם היא הולכת הארד-קור מזרחית, פעם מבקשת שתרקדו כי אין פזמון וברגעים אחרים נשמעת צורמת מדי. הזמרת המובילה של השנים האחרונות בעולם המוזיקה הישראלית היא מזמן לא "ים תיכונית" ומי שמשבץ אותה עדיין במשבצת הזאת ודאי עושה זאת משיקולים כלכליים נטו.
את בן זקן צריך לשפוט על פי מה שהיא באמת: זמרת פופ עם נגיעות ים תיכונית, וכך גם להתייחס לאלבומה החדש "מועבט". וכשמניחים אותו תחת ההגדרה הזאת, מגלים שיש בו דברים נפלאים לצד שירים שמובילים למבוכה נוכח ההיכרות עם היכולות שלה.
ניווט בין 14 הרצועות, שאת חלקן כבר שמענו בחודשים האחרונים, מגלה שאפשר היה לצמצם אותן ל-8 ואף אחד לא היה מתלונן. את הבום הראשון עדן בן זקן מניחה כבר בשיר הראשון ובעיני הטוב באלבום, "ברחובות של תל אביב", שמוגש בצורה מצוינת וצפוי להיטחן בחודשים הקרובים בכל תחנה ובכל פינה. העיבוד של מתן דרור מהדק את הקול של בן זקן בדיוק לנקודות הנכונות. לצדו בולטים "מועבט" - טיל מסיבות בליסטי שעשה רעש ובצדק עם יציאתו והתביית היטב במקום הנכון לו וגם שואב השראה ברורה מגנגם סטייל הקוריאני, הדואט המצוין עם נתן גושן (חיים מאושרים), "אגרוף" המהפנט כל פעם מחדש, איך אתה הולך שנפתח בנגינת חליל מרגשת של אייל סלע שהיה צריך עוד ליטוש כדי שבן זקן תישמע פחות צועקת.
אלא שיש באלבום גם כמה נפילות. הדואט עם עידן רייכל "מתגעגעת אותך" נשמע הרבה יותר טוב בביצוע סולו של בן זקן שיצא לפניו, "קוקוריקו" עם עומר אדם מביך, "הגענו הבנות" צרחני, "הלו הלו" ששואב השראה ברורה מ-baba fain המצרי, אנא מג'נונה שלא התרומם לשום מקום וגם ביצוע לא טוב במיוחד לאהבה של אמא, להלן חיים שלי של זהבה בן, שעדן בן זקן מבצעת לא טוב.
סך הכל יש ב"מועבט" דברים לקחת הלאה, אבל מזמרת כמו בן זקן היה רצוי לקבל אלבום מהודק יותר אחרי כברת הדרך שעברה. למה זה לא קורה? כנראה שמנסים לירות לכל הכיוונים. לפעמים זה פוגע, אבל היא חייבת לצמצם את ההחטאות.