כשמתעמקים בחידוש של אבי ביטר ושפיטה ל-Nothing Else Matters של מטאליקה, לא ברור אם אנחנו נמצאים בשיטוט במחוזות הדאחקה או שהשניים לוקחים את הכל ברצינות גמורה. כששומעים את זה כמה פעמים, מבינים ששפיטה פשוט מפריעה לאבי ביטר להביא את היציאה של החיים שלו, כולל חוסר המודעות העצמית והיכולת לסלסל כל דבר בגוון הטורקי שלו. בעוד הוא באמת מתאמץ לשיר, וכולם יודעים שאולי למעט איזו אפיזודה חולפת בקומדי סטור אבי ביטר תמיד מתייחס לשירה שלו ברצינות, שפיטה מקפידה לעוות את הקול לגוון ערבי שלא תמיד עובד.
זו גם הסיבה שהחידוש ל-Nothing Else Matters הוא דוגמא מוחשית למי שבאמת שר למי שהיא דמות שלא יודעת מתי להפסיק, בין מי שבא לעבוד לבין מי שבאה לעשות צחוק. אבי ביטר היה יכול להקליט את זה לבדו והתהודה הייתה גדולה יותר, אך במקרה הזה השיר נודד למחוזות הביזאר, וחבל.
