טוב זה מתחלק לשניים: פעם אחת תחושה של ילדת מטריה שבאה עם נבוט וצינור ברזל לסגור חשבון, ומצד שני רן שם טוב מאיזבו שמוציא מאתי רומנו את הטוב שלה, ממש כפי שעשה ב"דלג עליי" המשובח. אז איך מתייחסים לזה? מצטרפים לזעם המתפרץ של אתי רומנו ונהנים מהשיר ומההפקה הכללית שמביאה משהו משוחרר לשם שינוי, או יותר נכון בוחרת להציג את הסיטואציה הלא פשוטה בהומור זוחל בואכה נקמה צפויה.
"עכשיו אני למעלה" הוא שיר בועט, מעורר חיוך ובאיזשהו מקום מעיף לקדמת הבמה תחושה של אומה תורמן מ"קיל ביל" שבאה לנקום בכל מי שעשה לה רע, ודיר באלק לקרוא לה בת זונה. אבל יותר מזה: דומה שרומנו מצאה את המקום שלה, בסגנון, בבוטות, בשחרור שלה אחרי הכבלים ששמה על עצמה בגלל סיפור משפחתי. יש שירימו גבה, אני הרמתי ווליום.
