ההתכתבות עם "בואי אמא" המיתולוגי (שתרגמה לאה נאור למילותיו של קונסטנטין ואנשנקין) כל כך ברורה ואפילו הבקשה שהיא תישאר, מופיעה לצד זו שהיא תישאר איתו עד שיגדל. איתמר כהן, שאיבד את אמו באחרונה, מנציח את זכרה בשיר מרגש שכתב אופיר כהן ובו הוא מנסה לחוות את אמו המנוחה עוד קצת, להתרפק על הזיכרונות ולבקש חיבוק אחרון. מדובר בסוג השירים שמי שאיבד הורה יכול להזדהות איתם, בין היתר משום שהוא מדבר בכלליות, אינו מציג נקודות זיכרון ייחודיות של כהן לאמא שלו – ובכך הוא הופך את הזיכרון לאוניברסלי.
איתמר כהן מבצע טוב, מאוד מכוון מטרה בניסיון להנציח ואינו מתפתה לרגשנות יתר שאותה הוא משאיר למי שמקשיב. מרגש.
